גזר דין בתיק ת"פ 24676-09-11

כתב האישום:

הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום אשר תוקן בשנית בעבירות של תקיפת בת זוג, תקיפת בת זוג הגורמת חבלה ואיומים. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 6.9.11 בשעות הצהריים הודיעה המתלוננת לנאשם כי אינה מעוניינת בזוגיות עמו וביקשה לצאת מביתו. הנאשם סרב לאפשר לה לצאת ונעל את הדלת. בהמשך, לקח סכין, הניח אותה על ידו ואיים להתאבד אם לא תחזור אליו. כשניסתה לצאת מהבית תקף אותה בכך שדחף אותה מספר פעמים על המיטה, ובהמשך אחז בחוזקה בגרונה וגרם לה לחבלות בזרוע ובירך. המתלוננת בכתה והתחננה כי יאפשר לה לצאת לאסוף את בנה מהגן אך הוא הגיב בדברי איום לפיהם תצטער שהכירה אותו ובהמשך משך בחוזקה בידה, החזיק בחוזקה בפניה וסטר לה מספר פעמים.

תסקירי שירות המבחן:

בהתאם להסדר שגובש בין הצדדים, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר. מהתסקירים שהוגשו עולה כי מדובר בנאשם צעיר, יליד 1986, בן הזקונים במשפחה בת 7 ילדים. סיים 12 שנות לימוד עם בגרות חלקית ועד למעצרו עבד כנהג חלוקה. מגיל צעיר סובל מבעיה בריאותית כרונית בכליות ובשל כך לא גויס לצבא. מאז שחרורו עובד בעבודות מזדמנות. המתלוננת, מבוגרת ממנו ב-7 שנים ואם לילד בן 4. הקשר ביניהם אופיין בתחילה ביחסי ידידות ובהדרגה הפך אינטימי. במהלך הזמן החלו להתגלע קונפליקטים וחילוקי דעות עקב פערים בתפישתם את הקשר ומחויבותם לו. הנאשם הביע חרטה על התנהגותו ומסר כי איבד שליטה במהלך ויכוח שהסלים עם המתלוננת.

לנאשם אין הרשעות קודמות ועובר לפגישתו הראשונה עם קצין המבחן פנה לטיפול ביחידה למניעת אלימות במשפחה. התסקירים המשלימים שהוגשו עקבו אחר ההליך הטיפולי למשך תקופה של למעלה מחצי שנה. מהתסקירים עולה כי הנאשם הגיע לכל הפגישות הטיפוליות הפרטניות בקביעות ושמר על קשר עם שירות המבחן. הוא יצר קשר משמעותי עם הגורם המטפל ועושה מאמץ ליישם את התכנים הטיפוליים במסגרת מערכת יחסים זוגית חדשה בה הוא נתון, לאחר שהצליח להתגבר רגשית על הפרידה מהמתלוננת ולהימנע מכל קשר נוסף עמה. ניכר כי הנאשם מודע לחומרת התנהגותו וכי הטיפול מחזק אותו ומסייע לו בהתמודדות עם מצבי לחץ וקונפליקט.

שירות המבחן מציין בתסקיריו כי הנאשם חושש מהרשעה בדין לאור פגיעה אפשרית בעתידו המקצועי, אך למעשה לא הציג כל מסמך או ראיה המעידים על חשש לפגיעה קונקרטית. יחד עם זאת, הציג מסמכים רפואיים המעידים על בעיית בריאות כרונית בכליות המקשה על יכולתו להשתלב בשוק העבודה.  בסופו של יום, התרשם קצין המבחן כי הנאשם למד את הלקח, התחרט והשתלב בהליך טיפולי משמעותי. על רקע זה המליץ לשקול בכל זאת את ביטול ההרשעה לצד צו מבחן למשך שנה, בה יהווה שירות המבחן גורם סמכותי ומפקח וכן עונש חינוכי קונקרטי בדמות של"צ בהיקף של 150 שעות.

טיעוני הצדדים:

ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה את חומרת מעשיו של הנאשם. היא התייחסה הן להיבט הקונקרטי של מסכת מעשי האלימות בהן נקט הנאשם כלפי המתלוננת והן בהיבט הרחב יותר של עבירות האלימות בין בני זוג, המחייבות השתת ענישה מחמירה ומרתיעה. לדבריה, מצדיקים מעשיו של הנאשם עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח, אך בהתחשב בהליך השיקומי המשמעותי אליו נרתם הנאשם, ניתן להסתפק בעונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות לצד מאסר מותנה, קנס כספי ופיצוי למתלוננת. עוד ציינה כי אין מקום במקרה זה לביטול ההרשעה בשל חומרת המעשים והיעדר כל פגיעה קונקרטית בעתידו של הנאשם.

בפתח טיעוניו ציין הסנגור המלומד כי מדובר בנאשם צעיר אשר אין לו כל עבר פלילי ומאז המקרה לא נפתח לו תיק נוסף בעניינה של המתלוננת. הוא לא נמצא בקשר איתה ונראה כי חתם פרק זה בחייו. עוד ביקש מבית המשפט לתת משקל ראוי לעובדה כי הנאשם בחר להודות בכתב האישום המתוקן ובכך נחסך זמן יקר מבית המשפט וכן הצורך בשמיעת עדות המתלוננת ובני משפחה נוספים. עוד ביקש להזכיר כי הנאשם היה נתון באיזוק אלקטרוני ובתנאים מגבילים משך תקופה ארוכה כ- 7 חודשים. הנאשם הצטרף להליך טיפולי שיקומי שניכר כי משפיע עליו רבות, שגם שירות המבחן, כגורם מקצועי, ממליץ על אי הרשעה למרות הסתייגותו בדבר היתכנותה של פגיעה קונקרטית. הוא ציין שהמתלוננת אינה חוששת מפני הנאשם וכי כתוצאה מהתנאים המגבילים נפגע קשות מצבו הכלכלי והוא הפך לנטל על בני משפחתו. עוד הזכיר את התיקון המשמעותי לקולא בכתב האישום ואת מחלת הכליות ממנה סובל הנאשם. בנסיבות אלה ביקש כי ככל שיעמוד בית המשפט על ההרשעה, ימנע ממיצוי הדין עם הנאשם הן בסוגיית המאסר והן במרכיבים הכספיים של גזר הדין. לבסוף, ציין הנאשם עצמו כי למד והפיק רבות מההליך הטיפולי וביקש, ככל שניתן,  להימנע מהרשעתו.

דיון והכרעה:

מעשיו של הנאשם, כפי שבאו לידי ביטוי בכתב האישום המתוקן בשנית בו הודה, חמורים ביותר ומחייבים מענה עונשי ממשי. כפי שציינה ב"כ המאשימה, הוראות תיקון 113 לחוק העונשין אינן חלות ישירות על הליך זה, וזאת בשל מועד מתן הכרעת הדין, אך ראוי יהיה להזכיר גם בהקשר הנוכחי את בחירת המחוקק ליתן משקל בכורה במסגרת התיקון לעקרון ההלימה, המחייב קיומו של יחס הולם בין חומרת המעשה לבין סוג ומידת העונש. אמנם אין מדובר בשיקול יחיד ובוודאי שיש מקום ליתן משקל לשיקולים נוספים, ובראשם שיקולים של ענישה אינדיווידואלית ושיקולי שיקום, אך דומה כי נקודת המוצא בגזירת הדין חייבת להיות במעשים עצמם, במידת חומרתם ובנסיבות ביצועם.

אשר על כן ראוי לשוב ולהזכיר את המעשים הקשים המפורטים בכתב האישום ולפיהם ביום 6.9.11, על רקע רצונה של המתלוננת להיפרד מהנאשם, נעל אותה הנאשם בתוך הבית, נטל סכין ואיים להתאבד אם לא תחזור אליו. כשניסתה לצאת מהבית דחף אותה מספר פעמים על המיטה, ובהמשך אחז בחוזקה בגרונה וגרם לה לחבלות בזרוע ובירך. גם לאחר שבכתה והתחננה כי יאפשר לה לצאת לאסוף את בנה מהגן לא הניח לה הנאשם והגיב בדברי איום ובמעשי תקיפה נוספים במהלכם משך בחוזקה בידה, החזיק בחוזקה בפניה וסטר לה מספר פעמים.

המדובר במסכת של מעשי איום ותקיפה חמורים, אשר במהלכם לא היסס הנאשם ליטול לידיו סכין, להניחה על ידו ולאיים בהתאבדות, וזאת לאחר שנעל את הדלת ולא אפשר למתלוננת לצאת כפי שביקשה. נקל לשער את האימה שאחזה בה מן הסתם כתוצאה ממעשיו אלה. אלא שבכך לא היה די והנאשם שב ותקף את המתלוננת מספר פעמים בחלקים שונים בגופה ואף גרם לה לחבלות. גם בכייה ותחנוניה לא הועילו, וכך גם בקשותיה לאפשר לה לצאת ולאסוף את בנה מהגן. כל אלה זכו אך למענה אלים נוסף מצידו. מדובר אמנם בנאשם שאין לחובתו הרשעות קודמות ובאירוע בודד, אשר לא אפיין את התנהלותו במסגרת מערכת יחסיו עם המתלוננת, ועם זאת אין מנוס מהמסקנה כי מדובר באירוע חמור אשר מחייב תגובה עונשית דומה.

לכך יש להוסיף את המימד העקרוני הנעוץ בצורך הממשי להילחם מלחמת חורמה במעשי האלימות בין בני זוג, אשר פוגעים פגיעה קשה בכל רובדי החברה הישראלית. המדובר בתופעה נפוצה וקשה, אשר מחייבת התגייסות מערכתית מקיפה על מנת לצמצמה ככל שניתן, כאשר למערכת בתי המשפט תפקיד מרכזי בהיערכות זו בהטלת ענישה מרתיעה ומציבת גבולות. על רקע זה תמים דעים אני עם התביעה כי בנסיבות רגילות היה מקום להשית על הנאשם בגין מעשיו ענישה מחמירה הכוללת מרכיב לא מבוטל של מאסר מאחורי סורג ובריח.

לצד דברים אלה יש להזכיר את הנסיבות המשמעותיות לקולא בעניינו של הנאשם. המדובר במי שאין לחובתו הרשעות קודמות כלשהן, בעבירות אלימות או בכלל. עוד ראוי לציין כי כתב האישום תוקן לקולא וכי הנאשם בחר להודות במיוחס לו, לחסוך זמן ציבורי ניכר ולהקל על המתלוננת בדרך של מניעת שמיעת עדותה בבית המשפט. כמו כן, המדובר במי שהוחזק במעצר של ממש כשבוע ימים ולאחר מכן שוחרר בתנאים מגבילים משמעותיים למשך חודשים ארוכים. כשמדובר באדם אשר ניהל לאורך השנים אורח חיים נורמטיבי, יש בנסיבות אלה כדי להרתיעו ולהציב לו גבולות ברורים. יתרה מכך, המדובר במי שהשכיל לאורך תקופה ממשית להשתלב בהליך טיפולי משמעותי אשר מניב פירות ומקטין את החשש מפני מעשים דומים בעתיד. הנאשם הצליח להתגבר על הקשיים שהיו כרוכים בפרידה מהמתלוננת, יצר מערכת יחסים זוגית חדשה ועושה מאמצים ניכרים ליישם את התכנים הטיפוליים במסגרת מערכת זו. הקשר שנוצר בינו לבין הגורם המטפל איתן וניכר כי הנאשם מפיק תועלת מהליך זה. נסיבות מעין אלה מצדיקות הקלה ממשית, הן בשל הפחתת הסיכון העתידי והן על מנת לעודד את הנאשם להמשיך ולנקוט בדרך הטיפולית - שיקומית.

מבלי להתעלם מהשיקולים לקולא יש לומר כי אין מדובר במקרה בו ניתן אפילו לשקול באופן ממשי ביטול ההרשעה. עניינו של הנאשם אינו עומד בתנאים שנקבעו בהקשר זה בפסיקה, בהיעדר פגיעה עתידית קונקרטית ובמיוחד לאור חומרת המעשים וההכרח להציב בעטיים מענה עונשי משמעותי ומרתיע, שאינו יכול לדור בכפיפה אחת עם סיום ההליכים ללא הרשעה. בנסיבות אלה שקלתי האם לאור הנסיבות המשמעותיות לקולא ניתן להסתפק בעונש מאסר צופה פני עתיד לצד צו של"צ בהיקף משמעותי, אך לטעמי לא ניתן במקרה זה לאור חומרתו לסיים את ההליכים ללא מרכיב כלשהו של מאסר. התביעה עותרת להטלת מאסר בעבודות שירות לתקופה המרבית הקבועה בחוק, אך דומני כי על מנת לעודד את הנאשם בדרך הטיפולית, לצמצם את היקף הפגיעה בו ולאזן באופן מידתי בין שיקולי הענישה, ראוי במקרה זה להסתפק בתקופה קצרה יותר. כמו כן, אתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם בכך שלצד פיצוי הולם למתלוננת, לא יחויב בנוסף בתשלום קנס. 

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.       מאסר בפועל למשך 3 חודשים, אשר ירוצה בעבודות שירות במתנ"ס אבן יהודה החל מיום 26.5.13.

2.      6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי במשך שלוש שנים מהיום לא יעבור הנאשם אחת העבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות כלפי גוף.